"הוא מתקשר ובוכה, אני לא יודעת מה לעשות?"- כך סיפרה לי אמא של חייל שנמצא בטירונות.
הרגעים האלה, שהם מתקשרים כנערים.ות בוגרים.ות ומתפרקים לנגד עיננו, הם קשים לנו כהורים מאוד.
מהילדים השמחים, המתהלכים ביננו, הנפגשים עם חברים הם הופכים ברגע אחד לעצובים, חסרי אנרגיה ובעיקר לא מניעים את עצמם לפעולה כמעט בכלל.
ולכאן, לקושי הזה, אנחנו נכנסים.
הכלי לחזה"ק נוצר ע"י שתי הקב"ניות שלי במחנה 80- שירה אדר-זנגי ועמית גולדשטיין והוא מושתת על עקרונות ה- CBT. טיפול בהתנהגות שלנו שבאה לידי ביטוי בעקבות סיבות שונות כמו: כעס, חרדה, פחד וכו'.
את הכלי לימדו הקב"ניות את המפקדים כדי שיוכלו לתת מענה מיידי לחיילים שמגלים קושי מכל מיני סיבות שעולות בטירונות ובסביבה החדשה שאליה הם הגיעו. וכך, לגרום לרגיעה מהירה יותר של החרדה שעולה.
ואם המפקדים יכלו והשתמשו בכלי (וגם הצליחו!), אין לי ספק שהוא יכול לשמש גם אותנו ההורים שמהווים משענת איתנה לקשיים שהילדים שלנו חווים בטירונות.
בואו נלמד את הכלי…
לחזה"ק-
לגלות אמפטיה
חיבור
זיהוי הקושי
התערבות הדרגתית
קומפלימנטים
אלמד את השימוש בכלי דרך טיפול בחרדה. השירות הצבאי טומן בחובו רגעים חדשים ומאתגרים עבור הילדים שלנו. רגעים ואירועים שהם בהכרח לא נתקלו בהם בחייהם עד כה והם לעיתים מהווים עבורם קושי גדול.
הסיפור שהם מספרים לעצמם בראש הוא העיקר. האם אני מסוגל או לא מסוגל להתמודד עכשיו? האם אני מפחד או לא מפחד? איך אני ביחס לאנשים שסביבי? וכו'…
חרדה בטירונות יכולה לנבוע מאירועים כמו: לינה מחוץ לבית, מקלחת משותפת, לינה עם זרים בחדר, אוכל חדש, חברים חדשים, דרישה לעמידה בזמנים ועוד ועוד.
לחרדה סימנים פיזיים ומחשבתיים כמו: הזעה, דופק גבוה, קושי נשימתי, כאבי ראש וכו' ואליהם מצטרפים מחשבות כמו: "משהו רע עומד לקרות", "אני עומד למות", אני עומד להשתגע וכו'.
כדי להתמודד עם המחשבות האלה ועם הסימפטומים הפיזיים שנוצרים, עומד לרשותינו הכלי המדהים הזה- לחזה"ק.
ל- לגלות אמפטיה
שיח עם הילד שחווה את הקושי והבנה משותפת שהוא חווה כעת התקף חרדה. עלינו לנסות לשמור על קשר עין איתו, לדבר רגוע ובעיקר להקשיב לדבריו. להנהן, לגלות חמלה ולהבין בתוכנו שיש כאן קושי רב שהוא חווה והוא שלו.
ח- חיבור
נעביר מסר של שותפות והבנה למה שעובר עליו עכשיו. נסביר שאלה רק תחושות פיזיות והן יחלפו. לא להתנגד להתקף אלא לקבל אותו, לתת לו מקום של התבוננות, לנסות להבין מדוע הוא הגיע דווקא עכשיו ולעודד שיח פנימי אופטימי.
ז- זיהוי הקושי
ננסה להבין תוך כדי השיחה מה היה הטריגר להתקף? מה הפעיל את המנגנונים של הגוף להיכנס למצב של חרדה? מה קרה קודם להתקף ומה היום התחושות והמחשבות שלו.
ה- התערבות הדרגתית
חשיבה משותפת עם המתגייס איך אפשר לעזור לו עכשיו? מה יכול להרגיע אותו? אלה שאלות פתוחות עבורו ולא אנחנו אלה שצריכים לענות עליהן. אפשרו לו לחשוב, לדבר והשתדלו לא להכניס לו מילים לפה.
ק- קומפלימנטים
תנו פידבק חיובי והראו לו שהוא מצליח להתמודד, לחשוב באופן צלול יותר ואופטימי ובעקבות כך גם להירגע. תגידו מילים מחזקות ומעצימות וכמה שאתם גאים בו על אופן ההתמודדות שלו עם הקושי.
העידוד מעלה את תחושת המסוגלות שלו ומאפשר לו לראות אותו כאדם חזק.
סיכום
העבודה לפי השלבים, כפי שהסברתי, חשובה מאוד. ורק היא תביא לתוצאות הרצויות. לעיתים זה ייקח זמן ארוך יותר אך יתגלו ניצנים של הצלחה.
חרדה יכולה לנבוע מאירועים רבים ושונים שייקרו במהלך הטירונות ואפילו השירות הצבאי כולו. אם תצליחו לזהות את ההתקף, לתת לו שם ולטפל בו, תוכלו לגרום להם להתמודד כראוי עם קשיים עתידיים שעוד יגיעו.
כחלק מההכנה שלהם לצה"ל ולגיוס, אני רואה חשיבות גדולה להסביר וללמד אותם מהי חרדה, כיצד היא באה לידי ביטוי ואיך הם יכולים לטפל בה בעצמם.
הכנה לצבא היא לא רק "לרוץ על הג'בלאות" אלא גם (ואולי אף יותר חשוב מכך) ההכנה המנטאלית והרגשית שהדור הזה זקוק לה יותר מכל.
אהבתם את המאמר? הנה עוד כמה מומלצים:
