חלק מההכנה לצה"ל היא ההבנה שכניסה לכל מערכת חדשה דורשת מאיתנו להיפרד ממשהו מוכר ולהתחיל אחד חדש.
כמה מערכות חדשות עברו הילדים שלנו??
תזכורת קצרצרה: פעם ראשונה בגן (אצלי זה קרה בגיל 3 חודשים), פעם שנייה בגן ("של גדולים"), כיתה א' (זה נחשב מעבר דרמטי), חטיבת ביניים, תיכון.
וזה בלי להחשיב חוג פסנתר, ג'ודו, התעמלות אומנותית.
כל מסגרת דורשת מאיתנו ללמוד משהו חדש, להתרגל למשהו לא ידוע ולהתמודד במקום לא מוכר.
המסגרת הבאה היא הצבא.
אבל לפני שנדבר עליה או בכלל איזה תהליך מאפיין כניסה למסגרת חדשה, נקפוץ לשנייה לעתיד (אחרי השירות הצבאי).
איזה מסגרות חדשות מחכות שם?
אוניברסיטה או מכללה, עבודה חדשה ואולי עוד אחת, לינה במעונות ואפילו מעבר למדינה אחרת.
מה אנחנו לומדים מזה?
קופצים ממסגרת למסגרת
לאורך כל חיינו אנחנו עוברים מסגרות. חלקן מחייבות המציאות (כמו ביה"ס) וחלקן מבחירה (חוג, צופים). מיומנות ההסתגלות למערכות חדשות היא מיומנות קריטית לילדים שלנו. ותפקדינו לתרגל אותם עד גיל 18.
נסו להיזכר בילדיכם הפרטיים כאשר הגיעו לכל מסגרת עד עכשיו.
מה היו ההזדמנויות שלהם?
איך התמודדו עם הקשיים וחוקי המסגרת החדשה?
מה למדו על עצמם?
איך עזרתם להם?
מה היה התהליך הרגשי שעברו ומתי זיהיתם שזו "הצגה" או שהם כבר in to it?
בטוחה שלכל ילד יש את הזמן שלו, הקשיים שלו ויש כאלה שצולחים את המעבר בלי שום בעיה.
דבר אחד בטוח: רובם המכריע של הילדים הבין, בסופו של תהליך, שזה המקום החדש אליו יגיע בכל בוקר.
ואז מגיעים לצבא.
אם הם עברו כל כך הרבה מסגרות, למה דווקא המעבר לצבא נתפס כל כך דרמטי עבורם (ואולי יותר עבורנו)?
בעיני, ישנן הרבה סיבות לכך אבל הסיבה הראשונה לכך היא שבפעם הראשונה בחייהם (עד כה) הכל "על הכתפיים שלהם". הם בוחרים, הם מקבלים את ההחלטות, הם שואלים שאלות, הם יוצרים קשר, הם מגיעים לצו ראשון לבד (ולא, אי אפשר להיכנס איתם) ו…כבר הבנתם את העניין.
פעם ראשונה הם לבד! (טוב נו..לא באמת כי אנחנו נמצאים כאן כדי לעזור ולתמוך).
אם נבין שזהו מעבר כמו כל המעברים עד כה, עם מאפיינים ייחודיים לו, נצליח ללוות אותם נכון, להכיל את הקושי ולאפשר להם להתמודד בסביבה החדשה שהגיעו אליה.
אז כמה זמן זה ייקח להם לשחות כמו דגים במערכת הצבאית?
כמו כל תשובה לשאלה מורכבת, יש טווח. כל אחד מתאים את עצמו ומאפייניו אליו. הספרות מדברת על בין 4-6 חודשים. בכל מקום, לא רק לצבא.
מאמרים רבים נכתבו על הסתגלות של אנשים לעבודה חדשה, לארגון חדש וכמובן למסגרות ביה"ס המחייבות. וישנן תאוריות רבות ושמות מגוונים. בחרתי להציג כאן גרף שמסביר היטב איזה תהליך יהיה על הילדים שלנו לעבור.
שורה תחתונה: אם נבין (וגם הם יבינו) שהשלבים המצפים להם הם נורמליים לחלוטין, מאמינה שיהיה קל יותר.
7 השלבים להסתגלות לשינוי:
אז מה זה בעצם אומר?
הגרף מתאר את השלבים בהסתגלות של המתגייס למערכת הצבאית. מה קורה להערכה העצמית שלו לאורך הזמן כאשר הוא נכנס למערכת?
- הלם- תחושת קיפאון הנובעת ממידת ההכרות של האדם עם המצב החדש.
- הכחשה- הקטנה של השינוי ע"י מחשבות כמו: "זה לא יכול לקרות".
- דיכאון- ככל שמתחילים להבין את העוצמה של השינוי, מתחילה להתפתח תחושה דיכאונית כמו: עצב, עייפות, חוסר מסוגלות והערכה עצמית.
- השלמה- מעכשיו מתחילים לחשוב על העתיד.
- בדיקה- בדיקת הסביבה החדשה ובחינה של התנהגויות חדשות. כאן עלול להתפתח כעס ותסכול כאשר מבינים שלא מצליחים להתנהג כמצופה מהם.
- משמעות- מתחילים לפתח הבנה חדשה משל עצמו על המצב.
- אינטגרציה- הסתכלות אחורנית והפנמה של תהליך השינוי. חוויה עצמית של אדם חזק ומסוגל.
סיכום
כמו שלבי האבלות (טפו, טפו לא עלינו) , שלבי היציאה מהתמכרות ותהליכים נוספים שהאדם עובר בחייו, כך גם שלבי ההסתגלות.
חלק מההכנה המנטאלית שלהם לגיוס לצה"ל.
זה לוקח זמן, לחלק קל יותר ולחלק קשה, חלק זקוקים לעזרה וחלק לא. כל אחד מתאים את עצמו.
כל השלבים בכל סוג של שינוי הם נורמליים לחלוטין ומהם יוצאים מחוזקים.
אז מה תפקידנו? – למדו אותם את השלבים והסבירו להם מה מצפה להם מבחינה רגשית. אני מאמינה שידיעה של הדברים מראש תפתור בעיות רבות בעתיד.
ואתם? תזכרו את השלבים ובכל רגע בדרך תזכירו להם איפה הם נמצאים ושבעוד זמן קצר החלק המאתגר מאחוריהם.
והם באמת יישחו כמו דגים במערכת.
אהבתם את המאמר? הנה עוד כמה מומלצים:
