הכנה לצה"ל להורים- שמים את הפחדים על השולחן

בואו נדבר  לרגע, ביני לבינכם, ממה אנחנו כהורים כל כך מפחדים ביחס לשירות הצבאי? בואו נשים יחד את הכל על השולחן, נתבונן בהם ונבין מדוע הם מגיעים אלינו דווקא עכשיו? מה הם מפעילים אצלנו? ומהם המחירים שאנחנו משלמים בעקבותיהם?

על השולחן

אי הוודאות; פחד; לחץ; חששות; בריאות; חרדה; מה יש שם?; מסוכן; אם יקרה לו משהו?; חוסר אונים; מערכת ענקית; יש היגיון?; הוא לא מסוגל, אני מכיר אותו; מי ידאג לו?; ותוסיפו ממה שעולה לכם עכשיו במחשבות בזמן שאתם קוראים את הדברים…

והכל יושב על- איבדנו שליטה!

בעצם, תהליך הגיוס לקח מידינו את השליטה על הילדים שלנו וכעת אנחנו נתקלים בדרישה (בפעם הראשונה בחיינו וחייהם הבוגרים) שעליהם להסתדר לבד.

לבד? מה לבד? איך לבד? עד עכשיו אנחנו היינו שם בכל דבר: כשלא הסתדר עם המורה, כשלא הרגיש טוב, כשהיה לו קושי עם חבר, כשרצה שנחתום על משהו ועוד מלא מקומות.

ועכשיו, זה נגמר!

הם לעצמם!

והם נעלמים מהבית (גם אם זה רק לתקופה קצרה, אנחנו חווים אותה כאין סופית) וכבר לא עושים את הפעולות הרגילות שלהם ושאנחנו רגילים לראות.

אז הנה, הפחדים על השולחן, בואו נסתכל להם יחד "בלבן של העיניים" ונתמודד. כי זה מה שעושים בעולם שלנו, "העולם של הבוגרים", מתמודדים עם הקשיים, הפחדים וכל מה שעולה לנו בדרך.

הבסיס לכל הפחדים האלה הוא מאוד מובן וברור. הוא נורמלי לחלוטין והוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההיפרדות שאנחנו עושים עם הילדים שלנו (בין אם התכוונו שזה יקרה עכשיו בגיל 18 ובין אם לאוו).

ואנחנו ההורים שלהם וזה תפקידנו בעולם הזה, הרי אנחנו רוצים רק בטובתם ובהצלחתם.

אבל, וזה אבל גדול, להריץ בראש תרחישי אימה, לא לישון בלילות ממחשבות שמציפות אותנו (ואין לנו עליהן שליטה בכלל), לא יקדם את התהליך, אותנו ואותם טוב יותר.

ה-ה-פ-ך- יגרום לנו להיות בו לא משמעותיים כמו שאנחנו רוצים להיות באמת.

על מה זה משפיע?

הפחדים האלה משפיעים על כל תחומי החיים שלנו: על הזוגיות שלנו, על היחסים שלנו עם אחרים, על התפקוד שלנו בעבודה ובעיקר, פוגעים בעצמינו.

ההפנמה שאנחנו בעצם משחררים את הילדים שלנו לעוף לבד, יוצרת בנו תחושה של עלבון ופחד.

והתוצאות?- חיכוכים בלתי נגמרים, שיחות קצרות ולא נעימות, טריקת דלת, "אתם חופרים", "אתם לא סומכים עלי?" וכו'.

ואני רוצה להזכיר לכם את הגיל שהם נמצאים בו: גיל ההתבגרות! הגיל הזה ששמענו עליו כל כך הרבה ועכשיו הם בשיאו. והכל מתערבב והכל זה חלק מ…

והאמת, הדאגה הזו לא מקדמת אותנו כמעט לשום מקום ולא מביאה אותנו לפעולות רצויות, טובות ונכונות.

אני יודעת, הרגשות כאן קשים והם עולים ולא מניחים אבל אנחנו הבוגרים כאן בכל הסיפור, אנחנו בעלי הניסיון ולמודי "הקרבות" ותפקידנו ללמד אותם את כל מה שאנחנו יודעים.