אז מהו תפקידנו כהורים בתקופה שלפני הגיוס הקרב?
בעצם, תהליך הגיוס מתחיל עם קבלת הצו הראשון (ואולי אפילו כבר בזימון המגיע) ועד סיום השירות (ברור, ברור, אנחנו הוריהם בכל דקה ושנייה ביום ובכל יום).
במאמר הזה אני בוחרת להתמקד בתקופה של לפני המדים. מכיתה יא' ועד יום החיול בבקו"ם, בה הם חווים את תהליך הגיוס ונדרשים לחיות בעולם של אי וודאות.
אז מה אני מציעה לכם לסגל לעצמכם כהורים בתקופה זו (מציעה הרבה דברים, אבל נתמקד בנושא שלנו):
- חלומות לחוד ומציאות לחוד- מה שאתם רציתם תמיד להיות לאו דווקא מתבטא ברצונם של ילדיכם המתגייסים. שוחחו איתם על נטיות ליבם ומה באמת מעניין אותם לעשות בצבא. גם אם עניין אותם דבר מה בשנים האחרונות, הוא לאו דווקא נכון לתקופת הצבא. יצרו סביבה תומכת ומפרגנת, סביבה עם הרבה אמונה ביכולתם להצליח ולהגשים את רצונם.
- תנו להם לנהל לבד את תהליך הגיוס שלהם- החל מהצו הראשון ועד ליום הגיוס. שהם יתקשרו, שהם ימלאו את השאלון, שהם יישלחו חומר באתר ושהם ייכתבו הודעות במסנג'ר למיטב אבל, אל תשכחו שזוהי הפעם הראשונה שהם יתבקשו לעשות דברים שאת חלקם הם אפילו לא מכירים. כוונו אותם, הראו להם את הדרך, חינכו אותם (מהמילה לחנוך) ותנו את ברכת הדרך. הלמידה הכי טובה מתרחשת כשאני מתחכך עם המציאות.
- בלי השוואות- נמאס להם לשמוע "כשאני הייתי…, זה היה ככה…". זה לא מעניין וזה לא רלוונטי. זו המציאות עכשיו ואיתה הם צריכים להתמודד. פשוט תהיו שם בשבילם ותקשיבו. הבינו את התחושות שלהם והצדיקו אותם.
- "הורי הליקופטר" או הורי "מכסחת דשא"?- בחנו עם עצמכם איזה הורים הייתם עד כה.
שירות לציבור: "הורי הליקופטר" הם ההורים שילוו מלמעלה את הילדים בכל הזדמנות שרק תהיה. הם יתערבו לטובת הילדים ויעבירו מסר שבכל קושי שבו יתקלו, הם יהיו שם לטפל ולפתור עבורם. עזבו שיפוטיות, זה לא יקדם אותנו. אבל, ביקורת איכותית על עצמי שמסתכלת קדימה למציאות חדשה- היא החשובה.
הריחוף הזה, לא מאפשר לילד לקבל אחריות על ההחלטות שלו ועל המציאות שבה הוא חי ובעצם מקטין את יכולותיו של הילד בעיני עצמו.
ההורים בעצם (בסתר ליבם) לא סומכים על הילד שיצליח להתמודד עם סיטואציות שיתקל בהן וגרוע מכך לא מציידים אותו בכלים להתמודדות.
"הורי מכסחת דשא"- הם ההורים שלא מחכים אפילו שתיווצר בעיה או סיטואציה שנדרש להתמודד איתה אלא חוזים את העתיד וצופים את המכשול שיכול להיות ו"מכסחים" את השטח עוד לפני שהילדים מגיעים כדי להתמודד איתו. כך הדרך תהיה ללא חרדות, לחץ ותסכול מיותרים.
עזבו שיפוטיות, זה לא יקדם אותנו. אבל, ביקורת איכותית על עצמי שמסתכלת קדימה למציאות חדשה- היא החשובה. - תהיו מנטורים- הורה הוא בעצם מנטור לילדיו לכל אורך חייהם. למנטור 3 כובעי הסתכלות: חונך, יועץ ומאמן. בחניכה אתה מלמד משהו חדש ומלווה את הנחנך עד לעצמאות בביצוע. כיועץ, אתה מאפשר לו הצצה לעולם שלך. איך אתה היית נוהג מניסיונך בסיטואציה כזו או אחרת. ולבסוף, המאמן- זה שמאמין באדם שמולו ויודע שהתשובות לשאלות נמצאות אצלו. רק נדרש סיוע בלשאול את השאלות הנכונות.
סיכום
למרות שישנם אתגרים רבים בתקופה שטרם הגיוס, רוב הילדים המתבגרים לא זקוקים לסיוע מיוחד אלא למה שהם תמיד צריכים מאיתנו: הקשבה לצרכים שלהם, כיבוד הבחירות שלהם וקידום העצמאות האישית שלהם.
לפעמים (לא תמיד ולא נכון לכולם), המחשבות המטרידות הן שלנו. אנחנו אלה שחוששים יותר מהתהליך, אי הוודאות משפיע גם עלינו ובאופן טבעי כהורים, אנחנו רוצים לגונן.
זה טבעי וזה נורמלי. אבל לעיתים אנחנו צריכים "חבר טלפוני" במסע הזה.
מיצאו לכם אחד כזה וספרו לו על ההתלבטויות שלבם, החששות שלכם, הפחדים שלכם ותנו לילדיכם להתמודד עם התהליך יחד איתכם ובליווי נכון שלכם.
אם אתם מחפשים "חברה טלפונית" עם ניסיון רב בדיוק במצבים האלה, אשמח להיות כאן עבורכם.
הרימו טלפון או פשוט הירשמו לשיחת ייעוץ ראשונה שבה נברר את הכל ובעיקר נירגע יחד.
