גישה אחת שמשנה הכל

נתחיל במודל אפר"ת

מי שמע? מי מכיר? מי פועל לפיו ביום יום? למי הוא במודעות?

אם עניתם על השאלות בשלילה, ממליצה להמשיך לקרוא.

אז מהו מודל אפר"ת?

אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

המודל מאפשר לנו לבחון את הפרשנויות שלנו לאירועים שאנו נתקלים בהם בחיי היום יום ובכך מגדיל את מגוון האפשרויות שלנו לתגובה על האירוע.

משל מצוין שמסביר את הרעיון: 'גנב העוגיות'.

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם

היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.

בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח

ובמעדניה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.

חפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה

מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.

היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה

כשבזווית עינה הבחינה, בגבר שהתיישב לידה,

היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל,

בחוצפתו העז המנוול,

שלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,

וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת .

היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות.

לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות.

וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר

וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.

על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה

חושבת לעצמה, בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה.

כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו.

והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו,

לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשניים,

חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.

בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה

חשבה לעצמה, הוא גם גנב וגם חצוף,

אפילו לא אמר תודה.

כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה,

אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה.

בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת,

הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.

היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,

והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה.

בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה

הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה.

המומה ומופתעת היא הבינה איך לא,

העוגיות האחרות היו שלו,

הוא חלק אותן עמה ולא אמר לה די,

ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי.

בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה, היא הגנב,

ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה .

נדמה לי שאין צורך להכביר במילים, את הרעיון כבר הבנתם.

כמובן, שבחיי היום יום שלנו אנו נפגשים במאות סיטואציות ביום: בבית, בעבודה, עם בן הזוג ואפילו ברחוב. בואו נעלה את המודעות לאופן שבו אנחנו מפרשים את הסיטואציות וננסה לתת להן זווית ראיה אחרת.

הערת אזהרה: לעיתים נחשוב שמה שעולה קודם הוא הרגש ולא הפרשנות מכיוון שזה מה שאנחנו מרגישים באוטומט שלנו. אבל, הרגש יעלה רק אחרי שאנחנו ניתן פרשנות לאירוע שאנו רואים לנגד עיננו.